קראטה

קראטה זה למעשה מקבץ של אמנויות לחימה שונות שפותחו באי אוקינאווה שביפן. הקראטה עבר תהפוכות רבות ושינויים רבים עד שהתעצב להיות אומנות הלחימה המוכרת לנו כיום. למרות שמדובר בספורט יפני, כיום קראטה מוכר מאוד בכל העולם ואנשים רבים בארצות השונות מתרגלים קראטה, מתאמנים ועורכים תחרויות קראטה רשמיות.

מהו הקראטה וחוקיו?


אמנויות הלחימה השונות שנקראות יחדיו בשם הקראטה פותחו ביפן החל מתחילת המאה ה-20. זוהי אמנות לחימה מפורסמת ביפן, אך בתקופה מסוימת היא נאסרה כליל וירדה למחתרת. בשונה מאמנויות לחימה רבות אחרות, קראטה היא אמנות לחימה בידיים ריקות וללא כל שימוש בכלי נשק.

בנוסף להיותה אמנות לחימה, קראטה הוא גם סגנון חיים וסט של ערכים שעל פיהם המתאמן צריך לחיות. ערכים אלו כוללים שאיפה לשלמות האופי, כבוד, אי אלימות, חריצות והליכה בדרך הנכונה. בנוסף האדם צריך להראות כבוד למורה שלו ולאדם בעל דרגה גבוהה יותר משלו, לא לנצל את הדרגה שלו לרעה והחשוב מכל, לפתור סכסוכים בדרכי שלום ולפנות ללחימה אך ורק במקרה חירום.

תארים ודרגות בקראטה

הקראטה, כמו אמנויות לחימה רבות אחרות, אימץ לעצמו שיטת תארים ודרגות על מנת ללמד את האומנות בצורה שיטתית והדרגתית. הדרגה המקובלת באמנות לחימה הן דאן וקיו. כדאי לציין שמדובר באותן הדרגות שמשמות את משחק הלוח היפני – גו.

תואר דאן היה נהוג על מנת לתאר אדם עם חגורה שחורה וניתן היה להתקדם בדאנים, לדוגמא דאן 1, דאן 2 וכדומה. עם התפתחות נוספת באמנות הלחימה, הדרגה הנפוצה הפכה להיות קיו. מדובר בקנה מידה קטן מדויק יותר שמתחיל עוד לפני החגורה השחורה. לדוגמא דאן אחד הפך להיות 9 קיו.

על מנת שניתן יהיה לזהות את הרמה של המתאמן, הוא לובש חגורה וצבע החגורה מסמל את הרמה והדרגה שלו באמנות לחימה זו, כאשר החגורה השחורה היא הדרגה הגבוהה ביותר.

התארים הנפוצים בקרטה הם: שידו אין, הכוונה היא למורה מוסמך בקראטה. קיושי, מילה נוספת למנחה והאנשי, הדרגה הגבוה ביותר שניתנת למישהו בתחום. אך במרבית המקרים תלמידי קראטה רבים פונים אל המורה שלהם פשוט בקריאת סנסיי, המילה היפנית הכללית למורה.

שתף כתבה זאת

אין תגובות

הוסף את שלך